1. לפניי התנגדות לביצועו של שיק על סך של 70,500 ש"ח.
המדובר בשיק אשר העובדות לגבי מסירתו שנויות במחלוקת.
לטענת המצהיר מטעם המבקשת מר הירשביין דוד, מדובר בשיק שנלקח על ידי המשיב ללא הסכמה וללא תמורה, שכן לגרסתו, המשיב הגיע למשרדי המבקשת במהלך ספטמבר 2010, ובידיו צו עיקול כנגד חברת איי.וי.אם אוטומטיים ישראל 2009 בע"מ (להלן: "החברה האחרת"), והודיע לעובדיה, שישנה משאית בדרך לביצוע הוצאה מורחבת ולפירוק המקום. לטענתו, מאחר ולא היה במקום ועל מנת למנוע נזקים, סיכם עם המשיב טלפונית שיפקיד בידו שיק על סך של 70,500 ש"ח, למשך 4 חודשים, ובמהלך פרק זמן זה, ייבדק באם צו העיקול שייך למבקשת, וזאת בכפוף להסכם בכתב ולפיו ירשם שאין במתן השיק, הודאה בחוב.
לטענתו, במשרדי המבקשת היה השיק חתום לטובת צד ג', אשר המשיב ביקש לעיין בו, ואולם לאחר שקיבל אותו, עזב המקום ללא חתימה על ההסכם בנוטלו השיק.
בכל הנוגע לבקשה להארכת המועד טען המבקש, שמעולם לא ידע על קיומו של התיק, ונודע לו לראשונה עליו בעת שהגיע להוצל"פ בעת הוצאת תדפיס חשבון, ומיד כשנודע לו חיפש עורך דין על מנת שיחתימו על התצהיר, וזה בטעות הקליד בתצהיר מס' תיק אחר, ומשכך לא התקבלה התנגדותו בלשכת ההוצאה לפועל ועד שמצא עו"ד שיגיש תצהיר מתוקן נסגרה הלשכה ומשכך הגיש ההתנגדות לאחר פגרת הפסח.
2. מנגד טען המשיב, שאין בפי המבקש כל הסבר מניח את הדעת לאיחור, ומדובר בתצהיר שיקרי. לטענתו, הוא עצמו בכלל לא נכח במקום ביום הנטען, ורק שלח מעקלים מטעמו. כן טען שמדובר בתביעה שטרית גרידא, ואין להידרש לסוגיית הרמת מסך שכן מדובר בשיק שניתן על ידי חברה אחת שבבעלות מר הירשביין לערבות להבטחת חובה של חברה אחרת.
לטענתו, המבקשת אינה בטוחה בגרסתהה שכן פעם טענה שהשיק נלקח ובפעם אחרת טענה שהשיק נגנב ואף נטען שתלונה במשטרת ישראל הוגשה באיחור ניכר, ללא כל הסבר מניח את הדעת.
3.
דיון:
כלל ידוע הוא כי התנגדות לביצוע שטר ואף התנגדות לביצוע תובענה כמו במקרה דנן, כמוה כבקשה למתן רשות להתגונן ועל שתי בקשות אלה, חלים כללים זהים שנקבעו הן בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 והן בספרות המשפטית ופסיקת בתי המשפט.
התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81
מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05
אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן,
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן,
סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) 385).
על רקע הדברים הנ"ל נקבע לא אחת כי על מבקש רשות להתגונן להראות, כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". כלומר, בית משפט יבחן באם הציג הנתבע הגנה אפשרית ולו רק בדוחק, שאז יש ליתן לו רשות להתגונן ואין בודקים, בשלב זה של הדיון, כיצד יצליח הוא להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו.
4. תחילה אדרש לבקשה להארכת מועד.
בענין הנדון, אומנם טען המשיב, כי אין להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, וטען שהמסירה נמסרה על ידי לשכת ההוצאה לפועל ביום 17.3.2011, אלא שלא צירף לתגובתו את אישור המסירה שנמצא בתיק ההוצאה לפועל ומשכך והואיל ואישור המסירה לא צורף לעיוני בתיק בית המשפט והמצהיר מטעם המבקשת אף לא נחקר בטענתו, לפיה לא קיבל ההודעה על קיומו של התיק שבפניי, עומדת בעינה גרסתו זו, ובהעדר אסמכתא אחרת, אין לי אלא לקבוע שהמבקש לא ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל ומשכך ההתנגדות הוגשה במועד.
בכל הנוגע להתנגדות לגופה, אין מחלוקת שמקורו של השיק במסגרת הליך עיקול שבוצע בחצריה של המבקשת, אומנם, כטענת המשיב עסקינן בתביעה שיטרית אך לא ניתן להתעלם מכך שמקורה של התביעה השיטרית בעסקת יסוד אשר נטען, כי נפל בה פגם קנייני.
אין מחלוקת שמדובר בשיק שניתן במסגרת הליך שנועד למנוע עיקול בחצריה של המבקשת.
כך גם אין מחלוקת, שהעיקול שבוצע (אשר לשם הפסקתו ניתן השיק נשוא ההתנגדות שבפניי) בוצע במסגרת הליכי עיקול בתיק הוצאה לפועל אחר, שאינו מתנהל נגד המבקשת, אלא כנגד חברה אחרת, שבבעלותו של מר הירשביין, הוא בעליה של המבקשת.
בנסיבות אלו, ככל שיסתבר שהעיקול בוצע בחצריה של המבקשת בלבד, ולא בוצע אצל החברה האחרת, די בכך בכדי להקים למבקשת טענת הגנה ראויה לפיה לא היה עליה לתת את השיק.
אומנם טען המשיב, כי מדובר בשיק שניתן כערבות להבטחת חובה של חברה אחרת, אך מהנסיבות שהתגלו בפניי, לא הוכח בשלב זה, שכך הם פני הדברים ובשים לב לכך שלפחות בשלב זה עסקינן בשתי חברות שונות, החברה המבקשת והחברה האחרת, לכאורה נראה, שהמבקשת לא נדרשה ליתן שיק שלה לשם ביטולו של העיקול שבוצע בחצריה, ושאינו עיקול המוטל על נכסיה ולכן לא ניתן לסתור הטענה, כי קיים פגם בעסקת היסוד שבגינה ניתן השיק.
עם זאת וחרף האמור לעיל, אני סבורה שהתנהלותה של המבקשת מעלה תהיות, שכן ככל שנלקח השיק מחזקתה ללא רשותה, מדוע לא ביטלה השיק מיד עם לקיחתו ומדוע המתינה כ - 4 חודשים עד למועד פירעונו ורק סמוך למועד הפירעון, פנתה למשטרת ישראל וביטלה השיק.